הפער העיקרי בין הלקח האבולוציוני ובין המלצות התזונה הנוכחיות מתייחס להמלצה (מה המלצה? שטיפת מוח!) להמעיט בצריכת שומן רווי מן החי. הצד המדעי מחקרי של השאלה הוא נשוא כתבתה של סטארגייזי, דוקטור לביולוגיה רפואית, המנהלת בלוג בשם Low Carb for You
הנה תרגום של הפוסט שלה (לינק) :
שומן רווי אינו שומן רווי בקלוריות או רווי בכולסטרול. 'רווי' הוא מונח כימי שאפשר לחשוב עליו כמידת היציבות של שומן מסוים לנוכחות של חום, אור וחמצן. שומנים רוויים יותר יציבים משומנים חד בלתי רוויים והרבה יותר יציבים משונים רב בלתי רוויים. שומנים רוויים הם בדרך כלל מוצקים בטמפרטורת החדר. המקורות העשירים ביותר הם מחיות או מצמחים טרופיים (שמן קוקוס, שמן תמר).
כאשר מחלת הלב נהייתה נפוצה במאה ה-20, מדענים חיפשו סיבה והחליטו ששומנים רוויים הם מועמדים טובים. בסוף המאה ה-20 האמינו שהמדע הוכרע – אכילת שומן רווי גורמת מחלות לב. אך מחקרים מתחילים להצטבר שמצביעים על כך שזה לא בהכרח כך.
שני מאמרים (תקצירים כאן וכאן ) שנכתבו על ידי רונלד קראוס (Ronald Krauss) ושותפיו נתפרסמו לאחרונה ב- American Journal of Clinical Nutrition. הם ביצעו אנליזה של 21 מחקרי קידמה בקבוצות (prospective cohort studies) (כלומר אלו היו מחקרים קליניים לא רק עיבוד מספרים לצורך מציאת קשר) ובדקו את היחס בין צריכה של שומן רווי והסיכון לחלות במחלת לב כלילית, שבץ מוחי ומחלות עורקים. צורה זו של אנליזה תלויה ביושרה של הכותבים בתהליך בחירת המאמרים לניתוח במיוחד אם הכותב מוטה לכיוון תוצאה מסוימת. בהסתייגות זו, ראוי לציון שהכותבים הסיקו "שאין עדות משמעותית להסיק ששומן רווי מתזונה קשור בסיכון מוגבר לחלות במחלת לב כלילית או מחלות עורקים." (לא נמצא גם קשר משמעותי לגבי שבץ מוחי והחוקרים ציינו שהתוצאות לא הושפעו על ידי גיל, מין או איכות של מחקר מסוים.)
החוקרים ציינו שבמחקרים בהם החליפו שומן רווי בצריכה מוגברת של פחמימות, התוצאה הייתה עליה של טריגליצרידים, חלקיקי LDL יותר קטנים וירידה בכולסטרול מסוג HDL. במחקרים שהחליפו שומן שווי בשומן חד או רב בלתי רווי, נבדקים הראו ירידה ב-LDL אך גם ירידה ב-HDL "הטוב" שלהם.
אך אלה היו המחקרים היחידים שהראו שאין קשר בין שומן רווי ומחלות לב-עורקים נכון? ובכן לא בדיוק.
בבלוג שלו ד"ר מייקל יידס מתאר (לינק) קבוצה של 264 גברים שנכללו במחקר לאחר שעברו את התקפת לב הראשונה שלהם. מ-1957 עד 1963 קבוצת הטיפול צרכה כ- 13.5% מהדיאטה כשומן רווי. קבוצת הביקורת המשיכה לצרוך את הדיאטה הרגילה שלה אשר הכילה כ-20% שומן רווי לפי הערכתו של ד"ר יידס. לאחר 6 שנים לקבוצות נמצא אותו שיעור התקפות לב ומקרי מוות.
יידס מתאר מחקר נוסף בו נבדקים עם מחלת לב איסכמית צרכו דיאטה עתירת שומן רווי, דיאטה אשר רוב השומן בה בא משמן זית או דיאטה שרוב השומן בה בא משמן תירס. לאחר שנתיים, 75% מקבוצת השומן הרווי נשארו בחיים או ללא התקפת לב שניה. לשם השוואה רק 57% מקבוצת שמן הזית נשארו בחיים או ללא התקפת לב שנייה ורק 52% מקבוצת שמן התירס נשארו בחיים או ללא התקפת לב שנייה בסוף השנתיים של המחקר.
ולבסוף, מחקר של מוזפריאן (Mozaffarian et al.) ) (לינק), בחן את התקדמות הסתיידות העורקים בנשים, שהיו חולות במחלת לב כלילית. כאשר החוקרים השוו את צריכת השומן הרווי של הנבדקות הם מצאו שהיא הייתה קשורה באופן הפוך עם קצב התקדמות הסתיידות העורקים ולא הייתה קשורה גם לתעוקת חזה לא יציבה וגם לא למוות מהתקפת לב. באופן בלתי צפוי החוקרים מצאו קשר בין היצרות העורקים ובין צריכת שומן רב בלתי רווי. זה היה במיוחד נכון אצל נשים עם סוכרת, נשים בעלות HDL נמוך, צריכת חלבון יותר נמוכה וצריכת פחמימות יותר גבוהה. (חשוב לציין שזה היה מחקר תצפיתי והתוצאה יכולה הייתה להיות מושפעת מגורמים שלישיים שלא זוהו.)
לאכול או לא לאכול שומן רווי? נראה שזה נתון לשיקולו של כל אחד ואחד. חלק מהמחקרים הראו עליה קלה בסיכון למחלות לב עם צריכה של שומן רווי, אך הרבה מחקרים הראו שאין כלל קשר. מצד שני העלייה בצריכת פחמימות, בעיקר פחמימות ריקות, קשורה בעליה בטריגליצרידים, ירידה בגדול חלקיקי ה- LDL וירידה ב-כולסטרול מסוג HDL, כולם קשורים בעליה בסיכון למחלות לב. אם אנחנו צריכים לבחור בין שומן ופחמימות לבריאות הלב, נראה ששומן יכול להיות בחירה יותר טובה.
עד כאן הפוסט של סטרגייזי.
ובינתיים
חג שמח
ולא להגזים במצות
פינגבאק: כל האמת על שמן קוקוס | דיאטה ותזונה | סלונה