פליאו מעשי להמונים

 

פליאו מעשי להמונים

אנשי פליאו נתפסים על ידי חלק מהציבור כ"כת". שני המאפיינים העיקריים של כת הם היות האנשים שבויים נפשיים של מנהיג כריזמטי והתבדלות (פיזית, גיאוגרפית או מנהגית) קיצונית. קשה להכחיש שפליאו מובדל די קיצונית מהנורמה במנהגי התזונה שלו כמו צריכה גבוהה של שומן מן החי ובכך באמת יש לו מאפיין של כת אם כי ברור (לפחות למקיימי הפליאו) שהבסיס האישי להצטרפות לפליאו הוא בדיוק ההפך מהליכה אחרי מנהיג כריזמטי ומדריכי הפליאו לעולם מעודדים את המתחילים ללימוד עצמי ממקורות חיצוניים.
אני מודה שבאופן אישי נכשלתי כישלון חרוץ בשכנוע של רובם המוחלט של חברי להתנסות בפליאו. רובם היו יכולים לשפר את בריאותם וחזותם המדושנת (יתר על המידה) אם היו מנסים את עקרונות הפליאו אבל נראה לי שהמסר שלי ש"חייבים לאכול הרבה שומן" פשוט סגר מבחינתם את הדיון למרות שהקפדתי לתקף את טיעוני עם מחקרים וניסיון אישי.
ההצלחה הרבה של הפליאו בארה"ב וגם במידה מסוימת בישראל גורמת לי לתהות מה יביא אותנו לשלב הבא שבו ינסו פליאו גם אנשים שמכוון שהצליחו בחייהם בחסות הממסד הם מתקשים להאמין שהוא שוגה כל כך, אך בכל זאת הם מודעים לחוסר בריאותם ומרגישים בעומק ליבם שאת הצורך בשינוי.
פתרון אפשרי לשאלה מצאתי בהרצאה של שרה ווילסון האוסטרלית, עיתונאית, בלוגרית מקצועית ומחברת הספר I quit Sugar שעומד בראש המכירות של ספרי עיון באוסטרליה ובמקום שני בבריטניה . יש לה שורה של אתרי אינטרנט ואחד עשרה איש שעובדים אצלה במתן תשובות לשאלות בעקבות 800 אלף כניסות לאתרים ביום. נראה ששרה, בנוסף להימנעות מסוכר, נוקטת בעצמה בדיאטה די דלת פחמימות (ועתירת שומן כמובן כי אי אפשר אחרת) ושיפרה בצורה משמעותית בעיה אוטואימונית בבלוטת התריס שיש לה (השימוטו) אלא שהמסר שלה להמונים הוא מתוחכם יותר מ”פליאו” או “דל פחמימות”. בספר חדש שהיא מפרסמת היא לוקחת את המסר של הימנעות מסוכר ודל פחמימות לכיוון שונה. היא מודה בפה מלא שהמסר "מנוסח בצורה שהציבור רוצה לשמוע”. את מה שהציבור רוצה לשמוע, איך הם רוצים לשמוע זאת ואיזה מסרים מעניינים אותו היא הסיקה מאלפי השאלות שעליהם עונים היא והצוות שלה.
Its about sustainability and being sensible” (זה על קיימות ומעשיות) היא טוענת. זה לא בהכרח על הימנעות מסוכר או על הגבלות. היא מנסה לספר את הסיפור שלא דרך הפחדות וטיעונים שליליים. היא מגדירה את המסר שלה כמיין סטרים הפונה לאמהות ואבות בפרברים. היא במודע לא מגדירה עצמה כפליאו או בכל שם אחר כי היא חושבת שזה מרחיק ומנכר. היא מדברת על קיימות הכוכב שלנו, על כלכליות אך גם על הזמן והמאמץ הקשור ליכולת לדבוק בצורת התזונה שהיא ממליצה עליה.
גישת התזונה שלה היא בראש ובראשונה לא לאכול מזון מעובד. היא לא מדגישה את ההימנעות מסוכר מתוך רצון להדגיש את החיובי ולא את השלילי. היא מדברת על חזרה לדרך התזונתית שההורים והסבים שלנו קיימו, שלא כללה את המזון המעובד ומנעה את המחלות המטבוליות. אלו המסרים שאנשים נוטים להגיב טוב אליהם. מסר חיובי נוסף הוא מקסום הערך התזונתי (ויטמינים וכו'). יש לה סדרת תמונות של מזון עתיר בערכים תזונתיים שהיא מציגה בספר ובאתרי האינטרנט שלה. היא חולקת עם קוראיה שוב ושוב איך היא צורכת כמויות גבוהות של ירקות ירוקים ומשלבת אותם עם בשר ושומן. יש לה תוכנית תזונה עם תפריטים שהיא מדגישה את הדחיסות התזונתית שלהם (עד150% – 500% מההמלצות היומיות ברב המרכיבים). “מה שאיני אומרת לאנשים הוא שזו בעצם תוכנית די עתירה בשומן" היא מוסיפה “אין צורך לומר את זה, הוא בפנים, האוכל נראה נהדר והם בהדרגה סופגים את המסרים האלה כשהם מוכנים. אני כן אומרת להם שזה דחוס מבחינה תזונתית ואז אני יכולה בהדרגה להוסיף מסרים על שומן רווי ואיך ויטמינים A,D,E,D זקוקים לשומן רווי לשם ספיגתם". ואז היא מספרת לקוראיה איך היא עבדה בצוות "האיזורים הכחולים" באיקריה וסרדיניה ואיך התושבים שם מטבילים כל ירק בשומן רווי בכל ארוחה.
מסר נוסף שמעניין את קוראיה הוא הורדת העומס הרעיל (Toxic Load). היא לא משתמשת בתווית של "דל פחמימות" למרות שספר הבישול שלה למעשה כן דל פחמימות. היא מדברת על פחמימות בהקשר של דחיסות תזונתית ועומס רעילות.
מסר נוסף שמשתלב עם יתר המסרים הוא החזרה לבישול. זוהי מבחינתה דרך "להכניס" ליצרני המזון המעובד. היא טוענת שלמרות שרוב האנשים נבהלים מבישול בעצמם, הם אוהבים את המסר. באתר האינטרנט היא מוכרת תוכנית ירידה מסוכר ובה היא מתחילה בעידוד לכבישת מלפפונים והתגובות של הקוראות נלהבות.
היא טוענת שהדרך שלה חוסכת זמן וכסף. היא מזכירה ספר חדש של פרופ' לוסטיג (מוביל המאבק בסוכר) שבו מוצגת ארוחה ב $6.40 לארבעה אנשים. היא שמה דגש על בישול בקדרה בגלל העלות הנמוכה,הקלות, הפגיעה המינימלית באנזימים וכו' בגלל הטמפרטורה הנמוכה יחסית ושאריות הקדרה משמשות לארוחות נוספות. היא לא מדגישה אורגני בגלל העלויות למעט בשר עוף שלדעתה חייב להיות אורגני (גם לדעתי). היא כמובן יוצאת נגד מיצים בגלל האיבוד של הסיבים וחומרי תזונה אחרים בסינון המיץ וממליצה במקום על סמוזי בתוספת שמן.
היא מדגישה מאוד את הצורך להיות מעשי והגיוני (Sensible). למשל, כדאי שהמזון יהיה ניתן לשינוע ולהקפאה. היא לוקחת למשרד תבשיל קדרה בתוך שקית זיפלוק שניתנת למחזור על ידי הפיכתה ושטיפתה. "אנשים אוהבים את הטיפים הקטנים האלה" היא אומרת.
היא מסיימת את ההרצאה בכך שבאחרונה היא מדברת יותר על בריאות ולא רק הרזיה כמטרה של תזונה נכונה.
אז לסיכום:
1. לא להגדיר את הפתרון התזונתי בשמות
2. להתרכז בשינויים חיוביים כמו מזון טבעי, לא מעובד, עשיר בויטמינים, כמו שסבתא בישלה.
3. לא לומר שהגישה עתירת שומן אך לשלב שומן בתבשילים המומלצים
4. להדגיש סילוק מזונות עתירי רעלים
5. בישול בקדרה – בשר זול, ניצול כל החלקים כולל עצמות, שמירה על ערכים תזונתיים, קל לביצוע
6. לא לקדם אורגני חוץ מעוף
7. לקדם בישול מראש והקפאה באריזות זיפלוק
8. לקדם סמוזי ע"ח מיצים
9. להתכונן לשיח על הבט הקיימות

כמובן שאפשר להצביע פה על כמה סתירות וסטיות מהפליאו התקני. אמר מי שאמר שהאויב הגדול של הטוב הוא המצוין. ברוב המקרים, אם אנחנו רוצים לעשות טוב צריך לוותר על המושלם. סביר להניח שחלק מאלה שישתכנעו לעבור למזון טבעי, עתיר ויטמינים, מבושל בבית, לא נטול שומן מן החי, כמו שסבתא בישלה, ימשיכו אח"כ למקום יותר קרוב לפליאו קלאסי וגם אם לא הם עדיין משפרים את הבריאות שלהם בצורה משמעותית ביותר.
כן, זה לא פליאו אבל קשה לתאר את רוב האנשים מקיימים פליאו במובנו המלא. פליאו מתאים לאנשים שמוכנים להשקיע/לוותר על הרבה למען בריאותם. רוב האנשים לעולם לא יהיו כאלה. עדיין מגיע להם להנות מהידע שנצבר בשנים האחרונות על הקשר בין תזונה ובריאות ועל הכיוון התזונתי הנכון לבריאות טובה בלי שיאלצו להסכים ביום הראשון לזרוק את כל הפחמימות ולהחליפם בשומן רווי.
ככה נראה לי שיראה העולם בעוד מספר שנים לא רב – מודעות יותר גבוהה ליתרונות השומן מן החי בלי צריכה גבוהה ממנו, מודעות לבעייתיות של שמן זרעים, חזרה למזון טבעי, זמינות מזון מעובד יותר בריא מבחינה תזונתית, צריכה פחותה של סוכר, הפסקת השימוש בזן הבעייתי של החיטה וכיוצא באלה. פליאו? הוא די יעלם כי כבר לא יהיה בו צורך וסביר להניח שתוך כמה עשרות שנים תפקידו במהפכה ישכח. וזו תהיה ההוכחה הטובה ביותר להצלחתו.
יללה,פליאו (ששש…) להמונים!
שנהיה בריאים

מיקי

Be Sociable, Share!
פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

9 תגובות בנושא פליאו מעשי להמונים

  1. מאת נ.‏:

    אין ספק שהגישה הזו נכונה ביותר בחיים כלל ובתזונה בפרט. הדגשת החיוב על פני השלילה. אולם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני זוכר שניסו בטירונות שלי )גולני( להחליף את הטרטורים ב"חיזוק חיובי".
    לדאבוני זה לא עבד, ואני סבור שזה כך בשל העובדה כי אנחנו לא רציונליים כמו שאנחנו חושבים.

  2. מאת דן‏:

    שלום מיקי
    אני חושב שאתה מתעלם מדבר אחד חשוב – בכלכלה המודרנית שבה אוכלים הרבה מחוץ לבית, המזון המתועש הוא כאן בשביל להשאר. רוב האנשים לא מסוגלים או לא רוצים לבשל בבית מזון מספיק טעים ומגוון. תקוותי היא שאחת מרשתות המזון הגדולות (נגיד מקדונלדס) יתחילו למכור ארוחות "פליאו" מוכנות, וגם יצרניות מזון וסופרמרקטים ימכרו מזון כזה (למשל ארוחות פליאו קפואות).

  3. מאת מיקי בן דור‏:

    דן אני מצטט מתוך הפוסט: "ככה נראה לי שיראה העולם בעוד מספר שנים לא רבות…..זמינות מזון מעובד יותר בריא מבחינה תזונתית". בקיצור נראה שאנחנו מסכימים. חברות המזון הם כוח אדיר עם מקורות כספיים וגופי מחקר אדירים. לפני כמה שנים יונילבר מינתה צוות ללמוד את גישת הפליאו. בינתיים לא ראינו תוצאות אבל לא הייתה להם באמת סיבה כלכלית לשווק מוצרים חדשים ויותר יקרים כאשר המודעות עדיין נמוכה. ברגע שהצרכן יתחיל להצביע בארנק הם יתארגנו מהר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. אגב, מקדונלד רק צריכים לחזור לרמת השומן שהייתה בהמבורגר שלהם לפני עשרים שנה ולחזור לטגן את הצ,יפס עם שומן בקר כמו שעשו פעם לפני שעברו לקנולה והם די קרובים לפליאו סביר. על הלחמנייה תמיד אפשר לוותר ולהחליף בסלט חסה.

  4. מאת יואב‏:

    מסכים עם הרבה מהנאמר כאן. רוב האנשים, כאשר מתחילים לדבר אתם על פליאו ועל שומן וחלקי פנים נרתעים. אבל כשאני מדבר על מזון פחות מעובד, על הפחתה בפחמימות והפחתה של אכילת לחם, אנשים נהיים הרבה יותר פתוחים. הכי קשה לשכנע להפסיק לצרוך שמני זרעים. מהמקום הזה אני חושב קל יותר אחר כך להתקרב לפליאו.

    יחד עם זה אני לא חושב שפליאו במובן ה"טהור" שלו יהיה יותר מנישה, בגלל ההשקעה/וויתורים שאנשים צריכים לעשות. אני מניח אולי נראה בעתיד הרבה סוגים של פליאו – פרי יצירתם של אנשי השיווק.

    בכל מה שקשור למזון מעובד בריא יותר, נראה לי שאם העלויות שלו יהיו גבוהות הרבה יותר זו קטגוריה שתיפול בין הכיסאות. אנשי פליאו רציניים או "טהורים" הרי לא יאכלו את זה, והשיקול הכלכלי ימלא תפקיד חשוב מאוד אצל כל השאר.

  5. מאת מיקי בן דור‏:

    יואב אני סומך על חברות המזון שיפתחו מוצרים גם יותר בריאים (אם כי כמובן לא מושלמים) וגם סבירים מבחינה כלכלית. הם עושים את זה כל הזמן רק הכיוון כרגע לא נכון.

  6. מאת מרגלית ליפשיץ‏:

    אני נמנעת מזה כשנה מגלוטן , סוכר ומוצריו. זאת,
    למרות שאונני חברה קפדנית של הפליאו.
    תודה על שטיפת המוח לגבי הגלוטן!!!

  7. מאת דני‏:

    מרשים מאוד אבל ראוי לשים לב שלמרות כל הצלחותיה (עצירות בפרט ומסחרית בכלל), ווילסון עדיין מטופלת להאשימוטו (היפותרואיד) בתרופה קונבנציונלית – desiccated thyroid, השונה במעט מהסטנדרטית.
    מעצבן גם שהיא מעלה כתבה של קולגה "How to Heal Autoimmune Disease", אבל בתוכן מסתבר שבסה"כ מדובר בהתייחסות לסימפטומים. וכך לגבי המשפט "אם היפלתם ייתכן שאתם סובלים מבעיה בבלוטה". האין זה מצג שווא וגנבת דעת? והאמינו לי, כמאובחן בעצמי, הייתי מאוד רוצה לחדול מלקיחת התרופה.
    וכמה ראליסטי לנו לאמץ את המודל הנ"ל? Meditation, Exercise (אין בעיה), Chinese Medicine, Naturopathy, Acupuncture, Massage, Osteopathy, המלצות לימים רעים במיוחד (http://www.sarahwilson.com/2010/11/my-remedy-kit-for-thyroidycrappy-days/), והמשפט I also consult a psychic "הרג" אותי סופית!

    אני אוכל, פעיל גופנית וכדומה לפי המודל "הקדמוני" זה מספר שנים ומרוצה מהשינוי (למרות שלא סבלתי מעודך משקל או בעיות כלשהן לפני כן), אבל קשה לי שלא לקבל בציניות את ההצהרות הבומבסטיות של הגברת הנ"ל, המזכירה לי רוקחת בשם אזבללה וונטז מהאתר http://www.thyroidpharmacist.com/blog/-low-dose-naltrexone-and-hashimotos

    • מאת מיקי בן דור‏:

      דני לא בדקתי כל מילה באתר שלה. גם היא עצמה והתייחסותה להשימוטו לא כל כך מעניינת אותי בשלב זה. מרכז העניין פה הוא הגישה להפצת המסקנות של הפליאו להמונים שבהגדרה אינם בנויים נפשית להקרבה מיידית של הרגלית תזונתיים למען תוספת בריאות, בעיקר כזו שאינם בטוחים שתבוא.

  8. מאת דני‏:

    היי מיקי,
    גם אני לא; הגעתי לנתונים הנ"ל במהלך קריאה רנדומלית אבל ממוקדת, שלא חרגה מחצי שעה ואני נדיב. אישית, הגישה והמודל של מרק סיסון הרבה יותר מקובלת ואמינה בעיני, ואני שואב ממנו תובנות רבות. תודה על התייחסותך בפרט והמאמר בכלל!