לפני כעשור הצלחנו סוף סוף למפות את הגנום האנושי. התקוות היו רבות ומדעני הDNA הפכו לגיבורים החדשים. ומאז….פחות או יותר כלום!
מידי פעם מופיע מאמר שמדענים מצאו 5-6 גנים שמסבירים אחוז קטן מהפגיעות למחלה זו או אחרת ממחלות הציביליזציה (לב, סוכרת, אוטואימוניות, מוח, סינדרום מטבולי) המהווים את האיום הבריאותי המרכזי עלינו.
הסיבה לכישלון הטוטאלי היא פשוטה מאוד – אין שום בעיה עם הגנים שלנו! אחרי מיליוני שנות אבולוציה הטבע יצר אותנו כמכונה מופלאה! אם לא היה עושה זאת לא היינו כאן כדי לקרוא את הבלוג הזה.
חברות לא מערביות בדרך כלל בריאות. אין הוכחה טובה יותר לכך מאשר קריאה בספרו של ד"ר ווסטון פרייס שסקר חברות מסורתיות בכל העולם מאלסקה דרך אירופה, אפריקה ועד אוסטרליה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ולא מצא חברה מסורתית אחת שחיה על התזונה המסורתית שהיו בה סימני חולי כרוני כלשהו. לא רק שלא נצפו בחברות אלה המחלות המוזכרות לעיל אלא גם המגיפה של אותה תקופה – שחפת – לא נצפתה אצלם למרות שהם קיימו קשרים עם העולם המערבי (הלבנים הגיעו לכל המקומות האלה כבר עשרות שנים לפני כן). מתי מחלות כרוניות מתחילות אצלם? כאשר הם עוברים לתזונה מערבית עתירת לחם וסוכר. ספרו של פרייס מלא בתמונות המשוות אנשים וילדים מאותן חברות שחלקם ניזונו מדיאטה מסורתית וחלקם מדיאטה מערבית. לא צריך לקרוא כדי להבין, אפשר להסתכל בתמונות.
לפניו, בשנות ה-20 של אותה מאה ערך מייג'ור ג'נרל רוברט מקאריסון ניסוי שהוכיח שחולדות על דיאטה נכונה (דיאטה של הסיקים בהודו) נשארות בריאות לחלוטין במשך שנתיים בעוד חולדות על דיאטה נחותה (דיאטה של המדרסים) חולות ברוב המחלות שאנחנו מכירים אצל האדם. תוצאות אלו אומתו על ידי השוואה סטטיסטית של שיעור החולי בין הסיקים והמדרסים.
הנה מאמר מהיום על כשלון נוסף בסדרת הכישלונות. במקרה זה חיפשו גנים להשמנת יתר אצל ילדים. והתוצאה – "החוקרים הסיקו שסגנון חיים היה יותר קשור בהשמנת יתר אצל ילדים מאשר גנטיקה". איך הם הסיקו את זה? "מפני שדפוסי דיאטה ופעילות גופנית היו שונים מאוד בין ילדים שמנים וילדים לא שמנים".
גם חוקרים אלה עדיין מערבבים סובב ומסובב – בניגוד למסקנתם שמנים פעילים פחות מפני שהם שמנים ולא שמנים מפני שהם פעילים פחות. אם היו מכריחים אותם לעשות פעילות גופנית באיומי אקדח הם היו עושים אותה ורצים לאכול כי הדיאטה שלהם גורמת להם לחוש רעבים מעבר לנקודת שיווי המשקל הנכונה.
מדוע כל כך קשה לקבל את העובדה שהוכחה במחקרים לא מעטים שסוג המזון משבש את תחושת השובע ושילדים שמנים הם לא ילדים רעים אלא ילדים שההורים והרשויות שמכוונים את תזונתם סובלים מבורות פושעת! (פושעת כי הידע כבר קיים בעשרות מחקרים).
זאת היא דוגמא טובה למצב שבו הגנים בסדר (יש אישור במחקר) אבל אנחנו מסדרים להם תנאי סביבה שבהם ביטוים נפגם. אותו מצב קורה בכל המחלות המתוארות לעיל.
כן, יש שלושה איש על הכדור שיכולים לאכול 100% סוכר או 100% לחם ולא לחטוף סוכרת. אז מה? במקום לחפש אותם לא כדאי לשנות את התזונה ל- 6,999,999,997 האנשים שיש להם גנים נורמליים?
מהי התזונה המתאימה לגנים הנורמליים שלנו? – התשובה פה בצד שמאל של הדף והסימוכין ב-100+ הפוסטים בבלוג הזה.
שנהייה בריאים
מיקי
שלום מיקי, תסלח לי אבל טענותיך לא לענין
1. פיענוח הגינום הוא מדע בסיסי – וזה תפקידו של המדען – ויש כאן פוטנציאל גדול לתגליות (ואפילו זו קבוצה מצומצמת של חולים), כך שהכסף לא משחק כאן תפקיד.
2. ישנן כבר חברות מסחריות שמוציאות פרופיל גנטי אישי תמורת מחיר שווה לכל נפש (כ-400$), אם כי ברוב המיקרים הוא כולל המלצות חסרות משמעות (בסגנון אתה רגיש ל… ולכן סיכוייך למחלות לב גדולים ב20% )
אני מסכים עמך בגדול שלסביבה (ובמיוחד לתזונה) ישנה חשיבות גדולה יותר מאשר ליקויים גנטים כאלו ואחרים, ויעידו על כך הממצאים לגבי הסרטן: אומנם ישנן מוטאציות גנטיות שנמצא שבנשים הם מעלים משמעותית הסיכוי לסרטן השד והשחלות, אבל ישנן נשים שלא מקבלות את הסרטן (למרות המוטאציה הגנטית), ומאידך, לרוב החולות בסרטן השד והשחלות אין כלל את המוטאציה הגנטית.
דן
יש לדעתי סתירה בין המשפט הראשון שלך לבין ההמשך. הטענה היא שאם מסדרים את התזונה המרכיב הגנטי הספציפי הוא משני מאוד ובקושי שווה את המאמץ. יש הבדל גדול בין הציפיות שהכרת הגנום תביא אותנו לפתח תרופות לכל המחלות ובין המציאות שלא הגנום הוא הבעיה בדרך כלל אלא התזונה המערבית שמפעילה אותו לא נכון. אני עדיין עומד מאחורי הטענה הזאת והעתיד יראה אם היא לעניין או לא לעניין.