פוסט זה הוא המשך לפוסט הזה .
קית' טוענת שאכילת הבשר, 20 שנה לאחר שהפכה טבעונית, הייתה טקס ההתבגרות שלה. היא מביאה דוגמאות לעובדה שהטבע עובד במעגלים וכל דבר אוכל כל דבר בתורו והפרעה למעגל משבשת אותו. את הצמחונות היא מציגה כראיה לא בוגרת של החיים, כהתקעות בתפיסה ילדותית של טוב ורע. ישום 'לא תרצח' מצו המבטיח קיום חברתי בין בני אדם לפעילות בתוך המעגל הטבעי הוא מגוחך כי הטבע בשום אופן לא יכול להתקיים ללא הרג.
כן היא מביאה תיאור מעניין של הביות והשלכותיו. מי בעצם ביית את מי היא שואלת, אנחנו את הדגנים והפרות או הם אותנו? הביות גרם לנו לעבור לחץ עבודה שונה לחלוטין מזה שהכרנו. מאז המהפכה החקלאית לפני 10,000 שנה אנחנו עובדים עבודה פיזית קשה ביותר לעומת ה-17 שעות בשבוע בממוצע ש'עובד' צייד לקט. אנחנו מטפלים בצמחים והחיות המבוייתות במסירות אין קץ ומפיצים אותם בכל מקום שרק נוכל. בתמורה הם מאכלים אותנו. כמובן שהדיל מתקלקל ברגע שאנחנו מתיחסים לחיות כחפצים אבל זו כאמור שאלה נפרדת שבה דעתה של קית' ידועה.
הספר כתוב כל כך טוב שאני לא יכול להתאפק מלצטט עוד ועוד.
בפרק על 'הצמחונים המוסריים' היא כותבת: "מה שמפריד ביני ובין צמחונים הוא לא מחויבות אתית אלא אינפורמציה. הייתי על הצד של הצדקנות, וכמו הרבה קנאים יכולתי להישאר שם על ידי הימנעות מאינפורמציה."
היא מגדירה חקלאות: " לא בדיוק מלחמה בגלל שהיערות, הביצות הערבות, הגשם, האדמה, האוויר לא יכולים להשיב מלחמה. חקלאות היא יותר כמו טיהור אתני, מחסלת את בני המקום כך שהפולש יוכל לקחת את הארץ. זהו טיהור של צורת חיים (biocide)….זה לא בלתי אלים. זה לא בר קיימא. וכל חתיכת מזון עמוסה במוות.
לא נשאר מקום לבאפלו לשוטט. יש רק תירס, חיטה וסויה. החיות היחידות שנמלטו מהטיהור הביוטי של החקלאים הן חיות קטנות כעכברים וארנבות, וביליונים מהם נהרגים על ידי ציוד קציר מכני מידי שנה. אלא אם כן אתם שם עם חרמש, אל תשכחו להוסיף גם אותם לחשבון המוות של ארוחתכם הצמחונית. הם נחשבים, והם נהרגו בשביל ארוחת הערב שלכם..
אדמות, מינים, נהרות. זה המוות באוכל שלכם. חקלאות היא אוכלת-בשר: מה שהיא אוכלת הם מערכות אקולוגיות, והיא בולעת אותן בשלמותן."
בפרק על 'הפוליטיקאים הצמחונים' היא מתאר את הצד האפל של הבחישה הפוליטית במערכות האקולוגיות שלנו המקבלת גושפנקא מהארגוני הצמחונים. היא עוקבת אחר הכסף:
"אורז, חיטה, תירס – הגרעינים העונתיים שהצמחונים רוצים שהעולם יאכל – צמאים מספיק כדי לשתות נהרות שלמים.
התוצאה היא נהרות לא נגמרים של תירס שמטביעים את העורקים שלנו, את קולטני האינסולין שלנו, את הקהילות הכפריות שלנו וכלכלות קיום עניות בכל העולם.
התירס בא במחיר סביבתי עצום: יש 2 ליטר נפט בכל 35 ליטר תירס. וזהו בעצם העברה מסיבית של כסף ממשלם המיסים האמריקאי לקרטל הגרעינים הענק, אשר יכול כך להחזיק את מחיר המכירה מתחת לעלויות היצור, כאשר כולנו משלימים את ההפרש – חמישה ביליון דולר כסובסידיות לתירס בלבד, ישר לכיסיהם של קרגיל ומונסנטו.
הפרק 'צמחונים תזונתיים' מדבר על הליקויים התזונתיים של הדיאטה הצמחונית ובעיקר הדיאטה הטבעונית. הוא מניח את היסודות לדיאטה האלטרנטיבית הבריאה [לדעתה של קית'] מעוטת הפחמימות. בנוסף היא מתארת את התהוות הטעות הקולוסאלית הנקראת 'הדיאטה האמריקאית הסטנדרטית' (SAD).
היא מתארת איך הסנטור גורג' מקגוורן, שהיה ממדינה שמגדלת גרעינים יזם בסוף שנות ה-70 את הסטנדרד התזונתי שתחתיו אנו כולנו ממושטרים עד היום:
"הם [הנחיות התזונה] היו אסון, וכמה מדענים צפו כבר אז, מראש, שהם יהיו. פיל הנדלר [Phil Handler] הנשיא של האקדמיה הלאומית של המדענים שאל את הקונגרס, "איזה זכות יש לממשלה הפדראלית להציע שהעם האמריקאי יערוך ניסיון תזונתי עצום בהיקפו, כאשר הם עצמם הם הנבדקים, על סמך כל כך מעט עדויות שהוא ייטיב איתם בדרך כלשהיא?". דר' פיט ארנס [Pete Ahrens], מומחה במטבוליזם של כולסטרול אמר לוועדה של מקוורן שהדיאטה דלת השומן היא לא עניין מדעי אלא "עניין הימורי".
אנחנו 25 שנה לאחר מכן ואנחנו לא מרוויחים בהימור הזה. כל אמריקאי אוכל כיום 30 ק"ג יותר תירס בשנה ו-15 ק"ג יותר סוכרים זולים, בעיקר מתירס.
התוצאה, 'המטרות הדיאטטיות לאמריקאים' התחילו תהליך של שינוי עמדות מהותי באמון הציבור ובהתנהגותו…'המטרות הדיאטטיות' היו ניצחון צפוי במלחמה שהחלה לפני 10,000 שנה. מי שבאמת ניצח היו אותם גרעינים שהחלו לפני זמן רב להפוך את בני האדם לשכירי חרב כנגד יתר הכדור. אנחנו עכשיו נקדש אותם כחצאי-אלוהים, אותם גרעינים מלאים והפיתויים המתוקים האופיאטים, מאמינים ביכולתם להעניק בריאות וחיים ארוכים, אפילו בזמן שהם אכלו אותנו חיים באיטיות."
אחד הנושאים שעלו הכי הרבה בתגובות היה: מה גורם יותר נזק לסביבה, גידול צמחים או גידול בעלי חיים?
הנה תרגום של קטע קטן מההתייחסות המפורטת שיש בספר לנושא:
"לחוואים הפעילים חברתית יש תוכנית שונה מאוד מאשר לכותבים-וכחנים כדי לשאת אותנו מהרס לברות קיימא. החוואים מתחילים מיידע שונה משלנו באופן מוחלט. שמעתי פעילים צמחונים הטוענים שאקר (4 דונם) של אדמה יכול לספק רק שתי תרנגולות. יואל סאלאטין [Joel Salatin], אחד מהכמרים הראשיים של החוואיות ברת הקיימא ומישהו שאכן מגדל תרנגולות, נותן מספר של 250 לאקר. אתה לא מאמין? כמה מאיתנו בכלל יודעים מספיק כדי שתהיה לנו דעה? פרנסיס מור לאפ [Frances Moore Lappe ] טוענת שצריך 10 עד 14 ק"ג של גרעינים כדי לגדל ק"ג אחד של בשר. בינתיים יואל סאלאטין מגדל בקר ללא גרעינים בכלל, כשהוא מקיים רוטציה של מעלי גירה על מצע עשבי רב-מיני, רב-שנתי ועוד בונה באותו הזמן את שכבת האדמה העליונה שנה אחר שנה [ האתר של סאלאטין – ]. לשוכני תרבויות עירוניות תעשייתיות אין נקודת מגע עם גרעינים, תרנגולות, פרות או, באותה מידה, שכבת קרקע עליונה. אין לנו בסיס של ניסיון המספיק כדי להכריע פוליטיקאים צמחונים בוויכוח. אין לנו מושג מה צמחים, חיות או אדמה אוכלים וכמה. מה שאומר שאין לנו מושג מה אנחנו אוכלים."
עד כאן התרגום.
אני יכול להוסיף גורם אחר למשוואה שכתבתי עליו בפוסט הזה:
האמריקאי הממוצע צרך ב-2002 כ-300 קלוריות יותר מאשר ב-1985. הגידול בצריכה הוא כנראה תוצאה של צריכת פחמימות מוגברת הגורמת להפרעה הורמונלית שמשבשת את פעילות הורמון השובע , לפטין. הנה איך מעבר לאכילת בשר יקטין את הכמות שצריך ליצר ב 15%.
וגם אם אפשר לייצר יותר קלוריות של מזון צמחי לדונם איזה קלוריות אלה? ברובן הגדול הן חסרות ערך לגמרי מבחינה תזונתית מלבד הערך הקלורי שלהן.
ומהו טווח הזמן לפיו משווים את התפוקה? גידול מונוטוני של סוג גרעינים אחד לאורך זמן אינו בר קיימא לטווח ארוך. יש אדמות תירס שאיבדו כמטר מגובהן לאחר שהשכבה העליונה, הפורייה, עפה לכל הרוחות.
מאשימים את בעלי החיים שהם פולטים מיתן שגורם להתחממות כדור הארץ אך המיתן שהם פולטים רובו בא כתוצאה מהתזונה בתירס ובכל מקרה ממוחזר על ידי העשב שהם אוכלים. זה הפחמן הדו חמצני שמכונותינו ומכוניותינו פולטות שגורם את ההתחממות, כולל זה שנפלט משני ליטר הנפט שאנו שורפים ביצור והובלת כל 35 ליטר גרעינים.
אחד האנשים שסקרו את הספר כותב: "הספר הזה יחשוף מדוע אסור שתהיינה לנו דעות חזקות על עניינים מורכבים (לדוגמה: התחממות כדור הארץ, הכלכלה של ביטוח בריאות כללי) בלי הבנה עמוקה של כל הצדדים של הנושאים והמדע או המחקר שתומך בהם. כל אחד רוצה להביע דעה, אך מה דעות אלה באמת שוות בלי ידע מקיף?"
לפני שאתם מגבשים דעה בעניין אני מבקש להזכיר שהבאתי פה רק את קצה הקצה של האינפורמציה הכלולה בספר. אני נשבע בספר התורה שאני ימות כאן ועכשיו שהספר מלא אינפורמציה. טענתה של קית' היא שצמחונים סובלים מחוסר אינפורמציה ומילוי פער זה הוא מטרתו העיקרית של הספר.
אני אישית לא חושב שאסור לגבש דעה במצב כזה אך החוכמה לטעמי היא להשאיר אותה חלשה כמו שמגיע לה. אתן כדוגמה את נושא התחממות כדור הארץ. קראתי די הרבה בנושא ויש לי דעה (יש כנראה התחממות מעשה ידי אדם) אך דעתי לא חזקה כי לא התעמקתי מאוד בנושא. בכלל, המשפט שאומר שאנחנו לא יודעים כמה אנחנו לא יודעים נכון תמיד. בניגוד להרבה אנשים אני לא מתרשם ממצב הידע של המדע. יש לדעתי (הזמנית) עדיין יותר דברים שאנחנו לא יודעים מאשר אלה שאנחנו יודעים.
ד"ר מייקל יידס, אדם שמכר מיליוני ספרים בתחום התזונה דלת הפחמימות אומר בבלוג שלו ) לאחר שהוא מגדיר את הספר כ'יותר מפנטסטי': "כל אחד צריך לקרוא את הספר הזה, צמחונים ולא צמחונים במידה שווה. אם אתם/ן פמיניסטים/ות רדיקאלים/ות אתם/ן צריכים/ות לקרוא את הספר, אם אתם שוביניסטים, אתם צריכים לקרוא את הספר הזה, אם יש לכם ילדים במיוחד ילדות, אתם צריכים לקרוא את הספר.. אם אתם אוהבים חיות אתם צריכים לקרוא את הספר הזה, אם את אישה צעירה (או גבר) את צריכה לקרוא את הספר הזה, אם אתם שונאים צמחונים אתם צריכים לקרוא את הספר הזה, אם אתם שוקלים דרך חיים צמחונית אתם צריכים לקרוא את הספר הזה, אם יש לכם חבר צמחוני או בן משפחה אתם צריכים לקרוא ספר זה וכך גם חברכם. וכמו שאשתי אמרה לאחר שקראה את הספר "כל מי שאוכל צריך לקרוא את הספר הזה".
שנהיה בריאים
מיקי
תודה 🙂