שומן רווי, שק החבטות של תעשיית המזון, יצא זכאי. לא כך משרד הבריאות

לפני מספר ימים התפרסם מחקר התערבותי, כמו שצריך, עם קבוצת ביקורת, שקבע ש"רוב האנשים יכולים לסבול רמה גבוהה של צריכת שומן רווי בתנאי שסה"כ צריכת הקלוריות היא לא גבוהה ואולי זה אפילו בריא". זו הזדמנות לספר על התפתחויות האחרונות בנושא היחס לשומן רווי בארץ ובחו"ל.
לאחר עיכוב בעקבות מערכת לחצים עצומה מכיוון יצרני המזון, משרד הבריאות פירסם סוף סוף את כללי הסימון החדשים על אריזות מזון והוכיח שוב שאפשר לסמוך עליו שימשיך להובילנו לגיהנום בדרכו, רצופת הכוונות הטובות.
תכולה של 6 גרם של שומן רווי ב 100 גרם מוצר תגרום לסמון המוצר באדום (מסוכן) בעוד שיהיה אפשר לאכול 22 גרם סוכר ב-100 גרם מוצר ועדיין לא לסמן באדום.
מה קורה פה? לפי המלצות התזונה של ארה"ב (הגרועות אבל מקובלות על משרד הבריאות) מומלץ להגביל את צריכת השומן הרווי ואת הסוכר ל 10% מהקלוריות. אם מתרגמים את המלצות האמריקאים לגרמים המקבילה של 6 גרם שומן רווי היא 13.5 גרם סוכר. כלומר משרד הבריאות נתן "הנחה" למשווקי הסוכר של 66% לעומת שומן רווי.
לא צריך להיות גאון כדי להבין שה"הקלה" הזו ליצרני המזון נובעת מהלחץ העצום שהפעילו. לחץ פוליטי, הצפה במחקרים מדעיים מטעם ושיטות הלקוחות ממאבק יצרני הסיגריות הביאו ליחס שונה לחלוטין כלפי סוכר לעומת שומן רווי כי מי לחץ לטובת השומן הרווי? אף אחד אולי חוץ מתעשיית החלב אבל הפחד משומן רווי כל כך מקובע שקשה אפילו להניע מישהו להסתכל במאמרים המזכים אותו מאשמה.
רוב הקוראים הותיקים בבלוג הזה כבר מבינים את המשוואה – חומרי הגלם הזולים, ולכן המרכזיים, של תעשיית המזון הם: סוכר וסירופ תירס, שמנים מעובדים בלתי רוויים (תירס, קנולה, סויה) ופחמימות פשוטות (חיטה בעיקר). איך עושים כסף? מערבבים את הנ"ל, צובעים אותם, קולים אותם או אופים אותם או מבשלים אותם או מוסיפים סוכר למיצים ומשקאות קלים, אורזים יפה, מפרסמים ומתפרנסים בכבוד.
ואל תטעו, יש כאן מאבק על כל קלוריה. כל ילד שאוכל ביצים בבוקר, שלא לדבר על מי שמוסיף להם בייקון, פוגע בתעשיית המזון כי הוא צורך פחות מוצרים מעובדים. לכן אחד האוייבים הגדולים של תעשיית המזון הוא המזון הלא ארוז מן החי. למרות שטבעונים אוהבים לטעון שתעשיית הבשר משפיעה על הרשויות, מדובר בארץ בחברות מקומיות לא גדולות בהשוואה לחברות המזון המעובד הבין לאומיות, חברות ענק שהופכות את אותם חומרי גלם זולים למוצרים – יונילבר (53 ביליון יורו, בעלת תלמה בארץ) או נסטלה (72 ביליון דולר, בעלת אוסם) דנונה (29 ביליון, שותפה בשטראוס) או קוקה קולה (47 ביליון דולר).
אז איך גורמים למשרד הבריאות אפילו לא לבדוק את המחקרים על שומן רווי לפני שהוא מחליט החלטות מסוג זה? התשובה היא מערכה אינטנסיבית ומתמשכת לדמוניזציה של השומן הרווי בהשקעה כספית ניכרת במשך שנים רבות בהסטת המחקר לכיוונים שיביאו לתוצאות הרצויות עבור תעשיית המזון.
למי שחושב שמדובר פה בעוד תאורית קונספירציה, לפני כחודש (11/2016) התפרסם ב JAMA, כתב העת היוקרתי ביותר לרפואה, מאמר של שלושה מדענים מסאן פרנציסקו. הם מצאו שמאמר הסקירה מ- 1965 שהתפרסם בכתב עת יוקרתי אחר (NEJM), והשפיע רבות על הדמוניזציה של השומן הרווי, היה ממומן על ידי יצרני מזון. המדובר בחברים בקרן הסוכר שקבעו את מטרתו של המחקר, סיפקו לו נתונים וקיבלו גירסה מוקדמת להערות. בפירסום ב JAMA לא היה זכר למעורבותם של חברות המזון. המדענים, McGandy, Hegsted and Stare קיבלו תשלום ישירות לכיסם (כ 49 אלף דולר במונחי 2016), חצי מהסכום לפני פירסום המאמר וחצי לאחריו. אחד מאותם מדענים ששוחדו, Hgsted, התמנה לאחר מכן להיות ראש ענף התזונה במשרד החקלאות והיה אחראי לפרסום המלצות התזונה הראשונות ב 1977 שהמליצו להגביל צריכת שומן רווי, המלצה שלא שונתה עד היום. לפי כותבי המאמר החדש תעשיית המזון החליטה בעקבות ההצלחה של הפרוייקט הזה (פרוייקט מספר 226 ברשימותיהם) להפנות את מירב המאמצים להשפעה על האקדמיה. למי שמעדיף לקרוא עיתונים הנה הדיווח בניו יורק טיימס.
אגב, המדענים המושחתים הנ"ל היו מלא פחות ולא יותר מאשר אוניברסיטת הרוורד היוקרתית. תזכרו את השם כי האוניברסיטה היוקרתית הזו עוד תחזור בסיפור.
אז הנה הרוורד חוזרת – לפני כמה ימים התפרסם מחקר תצפיתי שקבע שיש להמשיך להגביל צריכת שומן רווי ולהמליץ להחליף אותם בצריכת מוצרים אחרים. מתוך 8 שותפים בכתיבת המחקר 3 הם עובדי חברת יונילבר (53 ביליון יורו, תלמה, זוכרים?) והיתר מהרוורד. אין להם טיפה בושה שם בהרוורד. המחקר מסתמך על בסיס נתונים של עשרות אלפי אחיות ורופאים ששאלו אותם מה הם אוכלים ואחר כך עקבו אחרי המחלות שלהם. הרוורד מקבלת מיליוני דולרים ממשלת ארה"ב כדי לתחזק את מאגר. בעבר כבר התפרסם מאמר מדעי בו נמתחה ביקורת חריפה על המאגר הזה כלא אמין לחלוטין. הוא סובל בראש ובראשונה מהסתמכות על דיווח עצמי של הדיאטה שידוע כלא מדוייק לחלוטין. אנשים שמדווחים על דיאטה ומודעים לבריאותם נוטים לדווח על צריכה פחותה של בשר שמן אך הם יותר בריאים לא בגלל הדיווח אלא בגלל שהם יותר מודעים לבריאותם ולכן מעשנים פחות, עושים יותר כושר ובכלל זהירים יותר בהתנהגותם. על עליבותם של המחקרים מהסוג הזה פירסמתי בזמנו פוסט שלם. יאמר לזכות BMJ, כתב העת שבו התפרסם המחקר, שהוא מצא לנכון ללוות אותו במאמר מערכת שמזהיר "שלתוצאות של מחקרים מסוג זה צריך תמיד להתייחס בזהירות….למשל במחקר הזה, אלה שאכלו יותר שומן רווי גם אכלו יותר חלבון מן החי, פחמימות פשוטות ושומני טרנס. הם אכלו פחות סיבים תזונתיים, ירקות ופירות ודגנים מלאים. הם נטו יותר לעשן". החוקרים אומנם ניסו לנטרל את ההשפעת של כל הנ"ל אבל תמיד יש כאלה שלא נמדדו או שלא נלקחו בחשבון.
תזונה אנושית היא שטח קשה למחקר מדעי ואפילו מחקרים התערבותיים עם קבוצות ביקורת פתוחים לבעיות בגלל הקושי בשליטה במשתנים אבל הם ודאי יותר אמינים ממחקרים תצפיתיים אפידמיולוגיים.
אחד המחקרים ההתערבותיים הגדולים שנעשו אי פעם בעולם נעשה פה בארצנו בקריה למחקר גרעיני והשווה דיאטה דלת שומן וים תיכונית לדיאטה דלת פחמימות עתירת שומן. החוקרים הנחו את הנבדקים בקבוצה עתירת השומן לצרוך שומן בלתי רווי אבל כפי שהם מודים הנבדקים דווקא העלו את צריכת השומן הרווי. והנה הפלא ופלא, דווקא הקבוצה עתירת השומן הרווי היא זו שאצלה שכבת הפלאק בעורקים ירדה יותר בהשוואה לשתי הדיאטות האחרות. על המחקר הזה גם כתבתי בעבר.
מצד שני, שני מחקרים התערבותיים גדולים שבדקו החלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי הביאו לעליה באירועי לב בקבוצה שצרכה יותר שומן בלתי רווי. הנה הפניה לפוסט.
ועוד הפניה – פוסט של Stephan Guyenet הסוקר עוד מחקרים התערבותיים וקובע שאין בהם הוכחה לבעייתיות של שומן רווי.
ועוד שתי הפניות אחרונות למאמרים מדעיים שסקרו את הספרות המדעית שקוראים לרוויזיה בהמלצות התזונה ביחס לשומן רווי לאחר שמצאו שאינו מזיק. אחת ושתיים.
ולסיום הירהור – מאז שהתוודעתי לאפקט הקטסטרופלי של המלצות התזונה על האנושות אני מנסה להבין מדוע אין האינפורמציה המדעית החדשה המתפרסמת חדשות לבקרים מצליחה לגרום לתיקונן. ספר שאני קורא כעת נתן לי כיוון למחשבה. הספר נקרא The beginning of infinity והוא עוסק בידע. הוא נכתב על ידי David Deutsch שהוא פיזיקאי מאוקספורד. הוא טוען שעד לתקופת "הנאורות" במאה ה-18 המדע התקדם מעט ולאט. מה שגרם להאצה בהתקדמותו הוא היכולת "למרוד בסמכות". הכנסיה איבדה מכוחה. התקדמות מדעית לפי דויטש היא בהכרח תוצאה של מרידה בסמכות. התהליך המדעי מתבסס על השערות ועל ביקורת. סמכות היא מקור הכח של משמר של הידע הזקוק לתיקון. ובכן אם אנחנו מסתכלים לרגע על הידע של מדע התזונה, נראה שלא כמו במדעים אחרים, שבהם הסמכות מתבטאת במבנה הארגוני האקדמי, בתזונה המדינה החליפה את הכנסיה ולידה משקיעים אינטרסים מסחריים כסף והשפעה למנוע שינוי. המדענים של הידע הישן הנמצאים בראש הפירמידה מנצלים את אי רצונה ויכולתה של ממשלה להודות בטעויות ואת כוחה העצום כדי לדכא כל מרידה.
והנה דוגמה אחרונה לחוזק המאבק של הכוחות הנאורים שבכל זאת גורם פה ושם לסדקים בחומה הבצורה – נינה טייכהולץ מחברת הספר The Big Fat Surprise שעליו הפוסט הזה כתבה מאמר בכתב העת BMJ שביקר את תפקוד הוועדה המדעית של המלצות התזונה של ארה"ב ב 2015 בעיקר לגבי שומן רווי. המדענים הנכבדים של הוועדה ניעורו ויגייסו מעל 100 חתימות לפטיציה ל BMJ להסיר את המאמר. BMJ נתן את המאמר לבדיקה חיצונית של שני מומחים בנפרד. לפני מספר ימים פרסם ה BMJ את מסקנות המומחים – יש מספר קטן של תיקונים אך אין שום סיבה להסיר את המאמר. הביקורת עומדת בקריטריונים מדעיים.
המאבק להכניס מדע נכון לשיקולי המלצות התזונה ימשך וכך גם מאבק חברות המזון והמדענים של הרוורד למנוע את השינויים. איך אמר ליאונרד כהן? דרך הסדקים נכנס האור. את העידוד הגדול ביותר אני שואב מהמוני המצטרפים לקבוצות הפייסבוק של הפליאו ומההצלחה של שוק הפליאו הנודד בכל רחבי הארץ ומושך אלפי קונים.